פסק-דין בתיק ת"ק 010676/01

1.         בפני תביעה של התובע, מתווך מקרקעין, כנגד הנתבע, לקוח, וזאת לתשלום דמי תיווך בגין רכישת הדירה ברח' מכבים 2 רמת השרון (להלן: "הדירה").

ואלה העובדות הצריכות לענייננו.

2.         ביום 9.2.01 חתם הנתבע על כתב התחייבות לתשלום עמלת תיווך לטובת התובע (להלן: "כתב התחייבות"). בכתב ההתחייבות התחייב הנתבע לשלם דמי תיווך בשיעור 2% מסכום העסקה, במידה והוא רוכש את אחד מהנכסים שפורטו בסעיף 10 לכתב התחייבות ; כן התחייב הנתבע להודיע לתובע על כל משא ומתן שהוא מנהל בקשר לנכס (סעיף 3 לכתב התחייבות ) ; ולא למסור מידע שקבל מהתובע לכל אדם או גוף אחר (סעיף 4 לכתב ההתחייבות).

3.         בנוסף לכתב ההתחייבות הנ"ל, חתם הנתבע על כתבי התחייבות נוספים לטובת התובע בהם נכללו עוד נכסים. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע הראה לנתבע עשרות נכסים, לטענתו כ- 30 - 35 נכסים. בין הנכסים היתה גם הדירה נשוא תובענה זו, אשר היתה בבעלות מר אלברט קטן (להלן : "המוכר").

טענות התובע

4.         התובע טוען כי הוא הפגיש בין המוכר לבין הנתבע, המוכר בקש עבור הנכס סכום של 410,000 דולר. התובע נתן לנתבע את מספר הגוש והחלקה והנתבע הלך לעירייה לברר פרטים. התובע טען כי הנתבע הלך לראות את הדירה מספר פעמים ונפגש עם המוכר.

            לאחר המפגש עם המוכר, המשיך התובע להראות לנתבע נכסים נוספים.

            התובע טוען כי לאחר מספר חודשים בחודש יולי 2001, התקשר שוב לנתבע והציע לו נכס נוסף או אז הודיע לו הנתבע כי כבר רכש נכס. כשלחץ התובע ובקש לברר פרטים, הודה הנתבע כי מדובר בדירה של המוכר.

            התובע טוען כי העלה מיידית את דרישתו לתשלום דמי תיווך בעסקה, היות והנתבע חתום על כתב התחייבות בנוגע לדירה.

            מאוחר יותר התברר לתובע כי בעסקה היה מעורב מתווך אחר, מר נמרוד שטיינברג (להלן : "שטיינברג") והנתבע שלם לו דמי תיווך מלאים בגין העסקה.

            התובע טוען כי הוא זכאי לדמי תווך בגין העסקה מכח כתב ההתחייבות עליו חתום הנתבע ; היות והוא היה הגורם היעל בעסקה ; בנוסף ולחלופין, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בשל העובדה שהנתבע הפר את כתב התחייבות, לא דיווח לו כי הוא מנהל משא ומתן בקשר לדירה, העביר מידע לשטיינברג בנוגע לדירה ולפיכך, לנוכח הפרת ההסכם, זכאי הוא לפיצוי.

טענות הנתבע

5.         הנתבע הודה כי התובע הוא שהראה לו את הדירה ויצר את הקשר עם המוכר. הנתבע טען כי המוכר היה איש קשה שלא הסכים לחתום על דבר. הנתבע טען כי בשלב כלשהו ביקש ממנו התובע שלא ליצור קשר עם המוכר היות והוא לא חתם לו על התחייבות לתשלום דמי תיווך, אך הוא בכל זאת יצר קשר עמו. עוד טוען הנתבע כי בשלב כלשהו אמר לו התובע "עזוב את אלברט ("המוכר") לא יצא לך ממנו כלום".

            הנתבע טען כי בחודש יוני 2001 פנה לשטיינברג בקשר לנכס אחר, או אז שאל אותו שטיינברג אם יש משהו שמעניין אותו והוא אמר שהדירה של המוכר מעניינת אותו. באותה שיחה הודיע לו שטיינברג כי הדירה נמכרה ואינה בשוק.

            כעבור חודש התקשר לנתבע שטיינברג והודיע לו שהעסקה עם המוכר התפוצצה והדירה חזרה לשוק. הנתבע ענה לו כי הוא מעוניין בדירה אולם ציין בפניו כי הוא חתום אצל התובע על כתב התחייבות. לטענת הנתבע אמר לו שטיינברג כי בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - 1996 (להלן:"חוק המתווכים") יש חובה לשלם רק אם המתווך היה "הגורם היעיל", ובנסיבות העניין התובע אינו הגורם היעיל ולכן אין כלפיו חובת תשלום.

            הנתבע המשיך בנהול מו"מ עם המוכר בעזרת שטיינברג ואכן, ביום 31.7.01 נחתמה עסקה בין הנתבע לבין המוכר והנתבע שילם לשטיינברג סך של 29,730 ש"ח כדמי תיווך.

            הנתבע טוען כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה ולפיכך אינו זכאי לדמי תיווך מה עוד ששילם למתווך האחר דמי תיווך מלאים בעסקה זו.

ההליכים המשפטיים הקודמים בין הצדדים

6.         תביעה זו הוגשה עוד ביום 6.9.01 והתנהל דיון בפני כב' השופט לוי אהרון. בתום הדיון פסק השופט כי "הסכמים יש לכבד" וקבל את התביעה במלואה.